הכרעת דין בתיק תפ"ח 27237-11-10

השופט יוסף אלרון [אב"ד]:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) +301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

א.         פתח דבר:

בבוקר ה- 29.10.10 הגיע הנאשם לחדרה של אחותו, (להלן: "המנוחה"), בבית הוריו, וביקש ללוות ממנה כסף, משסירבה בטענה שאין לה כסף, קרב אליה בכעס, וזו החלה צועקת לעברו שיניח לה, בחששה כי יכה אותה.

כך תיאר הנאשם את מעשיו מרגע זה ואילך:

"נתתי לה מכה ורצתה לקום ולא נתתי לה לקום וחנקתי אותה. אצלכם היהודים אתה יכול לשתוק אם אישה צועקת עליך אצל הערבים זה לא כך..." (ת/1, עמ' 3 שור' 79-81).

הנאשם לא הרפה מהמנוחה ולא חדל ממעשיו עד שסבר כי היא כבר ללא רוח חיים, ולאחר זאת, נמלט מן המקום, עצר בבית סבו להתרעננות, והמשיך בסדר יומו, עד אשר נעצר יושב בתחנת אוטובוס בסמוך לאור עקיבא.

בתום חקירת האירוע הוגש כתב האישום נשוא הכרעת דין זו, המייחס לו את רצח המנוחה.

ב.         עובדות כתב האישום:

על פי כתב האישום, בבוקר ה- 29.10.10 בשעה 07:00 נכנס הנאשם לחדרה של המנוחה, אחותו, וביקש ממנה 200 ש"ח, משסירבה התגלע בין השניים וויכוח קולני, במהלכו, החליט הנאשם להמית את המנוחה, ובתוך כך הכה את המנוחה באגרופים, חונק אותה בידיו והטיח את ראשה בגב המיטה.

עוד צוין בכתב האישום, כי בשלב זה, לשמע צעקותיה של המנוחה, הגיעה למקום אמם של השניים שניסתה להיכנס אל החדר, אולם הנאשם מנע זאת ממנה על ידי טריקת הדלת, ואז, שב אל המנוחה, והמשיך לחנוק אותה באמצעות ידיו, עד שגרם למותה. כל זאת עשה הנאשם לאחר שהחליט להמית את המנוחה ומתוך כוונה להמיתה.

מותה של המנוחה כעולה מכתב האישום, נגרם מחנק, בעקבות הפעלת לחץ על הצוואר והשפתיים. כמו כן, נגרמו למנוחה פצעי שריטה, קרע ודימומים תת עוריים בפנים, בבית החזה ובגף העליון, ופצע קרע בבסיס העורף.

במעשיו, כך נטען, גרם הנאשם למותה של המנוחה בכוונה תחילה לאחר שהחליט להמיתה, והמיתה בדם קר, מבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו,  ולאחר שהכין עצמו להמיתה.

ג.       תשובת הנאשם לכתב האישום:

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם מודה כי המית את המנוחה, אך "לא מודה בכל הקשור ליסוד הנפשי, ולא היתה כל כוונה להמיתה".

כך גם בסיכומיהם, התמקדו באי כוח הנאשם בשאלה "מהו היסוד הנפשי שיש לייחס לנאשם בעת המתת המנוחה?" (ראה עמ' 1 לסיכומיהם).

אציין כי לא נטענה טענה מקדמית כלשהי מטעם ההגנה, ובכלל זה, לא טענת אליבי או טענת זוטא.

ד.                   כשירות הנאשם לעמוד לדין:

הנאשם נשלח להסתכלות פסיכיאטרית בתנאי אשפוז, במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה", לבקשת בא כוחו.